ויטקה קובנר

ויטקה קובנר, פרטיזנית לוחמת ביערות פולין הכבושה, עלתה לארץ והצטרפה לחלוצים ולמקימי קיבוץ עין-החורש בו עשתה את כל חייה. כתלמידת פסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן הכירה את הפסיכיאטר ג'ורג' שטרן ונכבשה בקסמי תורתו הטיפולית. כתלמידתו הבכירה של שטרן, וכשותפתו לעבודה אחר כך, טיפלה, הכשירה והדריכה בשיטתו לאורך שנים רבות, תורמת ללא ליאות להנחלתה בארץ. ויטקה התברכה באופטימיות כובשת ובאמונה עמוקה ברוחו ובכוחו של הילד ושל האדם. ישירותה, פשטות הליכותיה וסקרנותה האינסופית מנחים ומלווים אותי הן בדרכי המקצועית והן בחיי כאדם.

על שיטת ד"ר שטרן

ד"ר ג'ורג' שטרן, פסיכואנליטיקאי אמריקני, פסיכיאטר ונוירולוג ילדים, שעלה ארצה בשנות השישים, עבד ולימד בבית החולים הפסיכיאטרי באילת, באוניברסיטת בר-אילן ובסמינר אורנים בטבעון (עד לפטירתו באמצע שנות השבעים), פיתח דרכים שונות ומקוריות של תראפיה באמצעות משחק, צבע, שפה ואפילו מתמטיקה. הפסיכולוגית ויטקה קובנר, הבכירה בתלמידותיו של ד"ר שטרן וממשיכת דרכו, פיתחה (יחד עם תלמידתה, הפסיכולוגית רחל שמיר) את גישתו היחודית לטיפול לא-מילולי בצבע והיתה הדמות המובילה בהנחלת תורתו בארץ.

שיטת ד"ר שטרן מאפיינת את התהליך ההתפתחותי כמהלך המתקדם ספיראלית בין שני קטבים: מחד המצב הבסיסי הלא-ממוין, הסתמי, של מצע ראשוני פוטנציאלי. מאידך הגורמים המובנים יותר שתפקידם לעצב את המבנה הנפשי בכיוון של גיבוש עצמי מזוהה ואישי. הדיאלוג המתקיים בין שני הקטבים הללו - בין תנועה אפקטיבית משוחררת לבין אפיק מארגן, בין אוניברסליות לאינדיבידואליות - מתרחש לאורך כל שלבי ההתפתחות ומהווה ציר מרכזי במעשה התראפויטי. על הטיפול, איפוא, לתת מענה וליווי לשני המוקדים הללו ולאינטגרציה המורכבת ביניהם. בתהליך הטיפולי עלינו לגרות את הכוחות הבריאים-אינטגרטיביים המוטבעים בילד, וזאת דרך הצגת גירויים טיפוליים המותאמים לשלב ההתפתחותי שלו ולמצבו הרגשי. הילד יגיב לגירויים הללו ועם הזמן יפרוש בפני המטפל את טווח ביטויו האישי.

החוויות הראשוניות של ההתפתחות אצורות בגוף ונאגרות בשלב הטרום-מילולי. השפה, אם כן, עשויה להוות מכשול בדרך להבנת עולמו של הילד. מאחר והשפה מתפתחת מאוחר יחסית היא איננה כלי ביטוי טבעי בהוויית הילד ואיננה רצופה וגמישה דיה להעברת חוויות שאינן ניתנות לניסוח. האיפוק לגבי שימוש בשפה, הוויתור על ההמשגה, עוזרים למטפל בהבנת ביטויו של הילד ומסייעים לתקשר בשפתו.

לצורך קיום השיח הטיפולי בדרך זו פיתח ד"ר שטרן שורה של סמלים המייצגים את אבני היסוד בהתפתחות הילד: צבע-סתם-רקע-דמות-כתם-פרט-צורה. הצבע והצורה מייצגים את שני קצוות הרצף של תהליך ההתפתחות. צבע מייצג את הצד האפקטיבי, את העולם הראשוני הבלתי מובנה ואת העומק הרגשי של האישיות. צורה מסמלת את האגו, את התגבשות האינדיווידואליות, ואת המציאות לה היא מעניקה כיוון וגבולות. השימוש בסמלים הללו משחרר את המטפל והמטופל מהצורך לעסוק בתוכן ומאפשר להתעסק בתהליך (להתמקד ב"איך" במקום ב"מה").

בתהליך הטיפולי מתנסה הילד במפגש ובמגע ישיר עם חומרים שונים. המגע יכול להיות בחומר צבעוני נזיל, או בחומר סמיך המתעד את רצונות המטופל ומקטין את תסכוליו. זה יכול להיות חומר בסיסי, גושי ונטול צורה, או חומר מתוחכם יותר המאתגר את יכולת הילד. הטיפול בצבע ובחומר ישיר ומיידי, התנסות גופנית משוחררת מתבניות ומתוכן מילולי, כזו המאפשרת שיחזור של סביבה ראשונית מכילה. התמצאות מוקדמת במסר הטמון בחומר מאפשרת דיוק במתן הגירוי (שהוא נקודת אחיזה לביטויו של הילד). מצד שני מציעה הגישה מענה למטופלים הזקוקים לחיזוק האגו, להם ניתן להציע עבודה עם צורות, חיבורי כתמים, הנדסה יצירתית ועוד.

הגירוי הטיפולי, בכל מקרה, ישיר ומותאם למקום ההתפתחותי של הילד. הוא מכוון לגרעין הבריא של אישיותו וכתשובה מרפאה לחסכים, לצרכים חסרים ומצבי קיבעון. הטיפול מתייחד בכך שאינו חושפני והוא מספק למטופל תנאים מוגנים המאפשרים רגרסיה למקומות נפשיים טרום-מילוליים. ההתערבות הטיפולית מכוונת להשיג שינוי בביטוי, כזה שישקף את השינוי המושג במערך הרגשי של המטופל ואת תפקודו במציאות. בהנחייתו האקטיבית של המטפל נוצרת סביבה המאפשרת בחירה וביטוי חופשיים מצד המטופל. זהו תהליך מתפתח המאפשר ביטוי מלא של הסימפטום ושל ההגנות הפתולוגיות מחד, ומאידך מושך את הילד לחקור ולבטא את האזורים הבריאים של אישיותו. בדרך זו מתאפשרת חוויה טיפולית שיש בה תחושה של שמחה והתרגשות, של סקרנות וגילוי.